אביעד ברטובלפעילות גופנית יש יתרונות רבים – היא תורמת לבריאות הגוף, מחזקת אותו ואף משפרת את תחושת הרווחה ואת התפקודים המנטליים. אך לעיתים קרובות, כאשר הפעילות מערבת עומס רב מדי על הגוף, עלולה להיווצר תגובת מאמץ. לרוב מדובר בכאב מקומי החולף עם מנוחה מתאימה. במידה ונמשך העומס הגבוה, עלולים, במקרים קיצוניים להופיע סדקים זעירים, מיקרוסקופיים, ברקמת העצם. סדקים אלו גורמים לכאבים ואי יכולת העמסת משקל על האזור הפגוע. התעלמות מכאבים אלו תחמיר את המצב ועלולה אף לגרום לנזק כבד יותר לעצמות עד כדי בדקים משמעותיים (מאקרוסקופיים).
על מנת לצמצם את הסיכוי להיווצרות שברי מאמץ וכן כדי לטפל בהם בזמן – הנה כל מה שחשוב לדעת עליהם.
מהם שברי-מאמץ?
שבר או סדק מאקרוסקופי (רגיל) בעצם נוצר כמעט תמיד כתוצאה מחבלה בעוצמה חזקה מאוד. זהו מצב שקשה להתעלם ממנו ולרוב הוא גורם לכאבים חזקים מאוד, לנפיחות משמעותית ,הגבלת התנועה ולעתים דימום פנימי (המטומה). מצב זה מצריך טיפול רפואי מיידי.
שברי-מאמץ לעומת זאת אינם שברים שלמים ואינם תוצאה של פגיעה טראומטית אחת. שברים אלו נוצרים עקב עומסים חוזרים ונשנים על העצם מבלי לתת לעצם התאוששות מספקת על מנת לבנות את עצמה מחדש לאחר המאמץ. התוצאה עלולה להיות התשה של רקמת העצם והתפתחות סדקים מיקרוסקופיים באזורי העומס העיקריים.
שברים אלו נפוצים בעיקר באזור הגפיים התחתונות שעליהן מועמס רוב משקל הגוף – בעיקר בעצמות המסרק של כף הרגל (Metatarsal) ועצם השוקה (Tibia). הסימן המרכזי לשברי מאמץ הוא כאמור תחושת כאב באזור בעת עמידה, הליכה ריצה וקפיצה. האבחון ייעשה באמצעות שילוב של בדיקת גופנית קלינית צילום רנטגן או מיפוי עצמות או-MRI.
גורמי סיכון שחשוב להכיר
הדרך הטובה ביותר לטיפול היא מניעה. לכן, חשוב להבין את המקור להיווצרותם של שברי מאמץ ובמידת האפשר למנוע אותם. כאמור שברים מסוג זה אינם נוצרים בפתאומיות, אלא הם תוצאה של עומס רב ושל נזק מצטבר. כמה גורמי סיכון שחשוב להכיר:
- סוג הפעילות הגופנית: סוגי ספורט מסוימים המערבים ריצה וקפיצה, כגון טניס או כדורסל, המבוצעים על משטח קשיח הם גורמי סיכון להיווצרות של שברי מאמץ.
- פעילות אינטנסיבית: מאמץ יתר שאינו נבנה בהדרגה, בייחוד במקרים שבהם המתאמן אינו מורגל בספורט, יוצר עומס רב ועלול להוביל לשברי מאמץ.
- תזונה לקויה: מחסור בחלבון, בסידן ובויטמין D מהווים גם הם גורמי סיכון להתפתחות מצב זה.
- מבנה כף הרגל: לצד גורמים סביבתיים כגון ענף הספורט שבו עוסקים, או רמת האינטנסיביות שלו, ישנם גם גורמים מולדים כגון מבנה כף הרגל. מצבים של פלטפוס (רגל שטוחה), או אולפוס (קשת גבוהה בכף הרגל), למשל עלולים לגרום להיווצרותם של שברי-מאמץ.
- אוסטיאופרוזיס: מצב זה ומקרים אחרים של חולשה בעצמות הם גורמי סיכון משמעותיים.
התייחסות לגורמי הסיכון שפורטו לעיל יכולה לסייע לכם לשמור על תקינות מערכת התנועה והעצם, לצמצם את הסיכוי להיווצרות של שברי-מאמץ וכן למנוע החמרה במצבים בהם כבר הופיעו סימנים מזהירים. חשוב לשים לב לתגובות הגוף בעת פעילות גופנית ואחריה, להקפיד על תזונה מאוזנת וכמו כן, חשוב לפנות לייעוץ רפואי כאשר מופיעים כאבים שאינם חולפים.
דרכי טיפול והמלצות נוספות
לשברי מאמץ יש דרגות חומרה שונות והטיפול בהם יהיה בהתאם. כאשר מדובר בדרגת חומרה קלה ייתכן כי תידרש רק תקופת מנוחה (בהתאם להמלצת הרופא/ה) וחזרה הדרגתית לשגרת האימונים. במקרים אלו, מומלץ להתאזר בסבלנות וניתן גם להיעזר בקרח או במשככי כאבים כדי להתמודד עם הכאב והנפיחות באזור שנפגע.
במקרים מורכבים יותר, ייתכן כי יהיה צורך בטיפולי פיזיותרפיה שיסייעו לחזק את השרירים באזור, והתאמה של תפריט תזונתי שיכלול יותר חלבון, סידן וויטמין D. רק במצבים חמורים מאוד יומלץ על קיבוע ו/או הימנעות מדריכה במשך תקופה ממושכת.
אם האבחון העלה כי הכאבים נובעים בשל מבנה כף הרגל, מומלץ יהיה להשתמש במדרס מותאים, או בנעלי הליכה התומכות בכף הרגל כנדרש.
בכל מקרה, פנייה לייעוץ רפואי בזמן והתאמת תוכנית טיפול אישית יסייעו להקל את הכאבים, למנוע החמרה במצב העצם ולחזור לשגרה באופן הדרגתי ובטוח.