טור אורחטורניר המונדיאל 2018 ברוסיה נמצא לקראת סיומו: הקבוצות הדרום אמריקאיות – ברזיל, ארגנטינה, קולומביה ואורוגוואי – עפו זה מכבר הביתה, אלופי העולם מגרמניה כבר יושבים על נקניקיה ובירה ומנתחים את ההדחה בשלב הבתים. גם ספרד, שהתפיידה מוקדם, וכמובן קבוצות בעלות היסטוריית כדורגל מפוארת, כמו הולנד ואיטליה, שלא העפילו כלל.
כדורגל הוא משחק נפלא. יש בו יכולות, הפתעות, רגשות, דרמות ובעיקר הזמנה אמיתית לכל אחד לביטוי אישי וקבוצתי.
מה לפסיכולוגיה של הכדורגל ולפסיכולוגיה קבוצתית?
כדורגל זה דינמיקה
התיאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר שנכתבו על צוותים וקבוצות התפתחו ונחקרו במסגרות של מעגלים קטנים שמנו 6-15 משתתפים ומנחה. קורט לוין, וילפרד ביון, ס.ה. פוקס ואחרים, כולם צפו, ניתחו ומיפו תהליכים קבוצתיים במסגרות שדומות בגודלן לקבוצת חדר הלבשה במשחק כדורגל.
גם תיאורן של קבוצות טיפוליות וקבוצות כדורגל די דומה: גם פסיכולוגים וגם קריינים ופרשנים מתארים קבוצת ההתייחסות בגוף שלישי נקבה – הקבוצה – כאילו ברור שמדובר באורגניזם עם חיים משלו. המשגה זו יוצרת הבניה גשטלטיסטית שמזמינה התייחסות פסיכודינמית, שהרי במציאות, כפי שטען ביון, “מספר אנשים יושבים בחדר אחד, כאשר עצמת הרגרסיה מייצרת בהם אשליה נפשית שהם חלק ממעגל קבוצתי”.
גם משך זמן המשחק, 90 דקות, זהה לפרק הזמן בו נחקרת לרוב היחידה הפסיכולוגית הקבוצתית, בטיפול אנליטי, בתהליך פיתוח צוות, במבחני דינמיקה קבוצתית בראיונות עבודה ובניסויים מבוקרים בתנאי מעבדה.
שינויים תהליכיים
אחת השאלות הגדולות שמעסיקה כל מאמן כדורגל, נותרה ‘אנרגטית’ ואניגמטית כמעט כמו מעלותיו של שחקן שש-בש בלתי מנוצח: “מה גורם לתנודות בהתנהגות הקבוצתית במהלך המשחק?”. תחשבו על זה, הרי אין בכדורגל פסק-זמן כמו בכדורסל ולמעט ההפסקה במחצית לא מתקיים שיח קבוצתי מובנה.
למשל, מה גורם לקבוצה כולה להיכנס ל’בונקר’? מה מביא את הקבוצה ללחוץ בטירוף ולא לאפשר לקבוצה היריבה להוציא את הכדור מחצי המגרש שלה? מתי מגיעה הנקודה בזמן בה מופיעה שבירה קבוצתית ומתי מתגייסת הקבוצה להיאבק עם כל הכוחות שיש לה?
יש זמנים אינטואיטיביים יותר, בעיקר בתחילת המשחק ולקראת סופו, שמציעים הסברים רציונליים לשינויים קבוצתיים כאלה, אבל יש עוד הרבה דקות לאורך הדרך בהן הקבוצה ‘מתנהגת’ באופן אחיד מבלי שמשתתפיה יסכמו ביניהם על מהלך משותף.
זו שעתם היפה של פרשנים ופסיכולוגים, שמנסים לפענח מתי ומדוע מגיעה נקודת מפנה קבוצתית שמקורותיה ספקולטיביים לחלוטין.
רגרסיה ל’אנחנו והם’
תחרות המונדיאל היא משחק בינלאומי אינטנסיבי שמציע לכל אומות התבל לבחור את ‘טובי בניהן’ ולהזמינם להפגין את יכולתם בענף הספורט הפופולרי בעולם.
בעידן הגלובלי והפוסט-הרואי שלנו מצטמצמות המסגרות הלגיטימיות בהן ניתן לעדן באופן משחקי וסימבולי את אותם דחפים תוקפניים פרימיטיביים שמקננים עדיין בין תרבויות אנושיות. כן, עם כל האינטלקט, הקידמה וה-Mind ברוח התקופה, המין האנושי עודו לכוד בסבך הרגשי שציווה עלינו מגדל בבל הקדום: לאום, דת, צבע, מוצא, מגדר, אפשר להוסיף עוד קבוצות השתייכות שמגייסות אותנו לתוכן, בעיקר בעיתות לחץ, חסך והתרגשות.
נוכל להסכים שטורניר כדורגל עולמי עדיף על מלחמות ומאבקים גאו-פוליטיים, קונפליקטים קשי ימים ודמים, בהם ניתן דרור לדחפים קבוצתיים המתלווים ברציונליזציות מופרכות. הנה, באופן אירוני, דווקא מארחת המונדיאל שלנו ב-2018 פלשה בשנים האחרונות למדינה שכנה, בכוחנות ובצדקנות יצירתית. לא זו אף זו, אותה מארחת מנומסת התמקמה בציניות רודנית בכסות של מבוגר אחראי במלחמת אזרחים של מדינה שניה והיא מואשמת בחיסולים פוליטיים במדינה שלישית.
ובחזרה לכדורגל – ראו נא את אוהדי הנבחרות, על דגליהן, צבעי הפנים והפיאות, צפו בקבלת הפנים החמה לה זוכה הנבחרת הקולומביאנית לאחר הפסדה (24 שנה לאחר רצח שחקן קולומביה, אנדרס אסקובר, לאחר שהואשם על ידי ההמון בהפסד דומה), שימו לב לדריכות היתירה של כוחות הביטחון ברוסיה אל מול התכנסויות ספונטניות של אוהדים שתויים מנבחרת זו או אחרת.
הפסיכולוגיה הקבוצתית התייחסה ביסודיות ולעומק לרגרסיה הקבוצתית: החל מפרויד שתיאר במסה יפיפיה את הפסיכודינמיקה ההרסנית של ההמון (פרויד, 1921) דרך עבודות עכשוויות בפסיכולוגיה חברתית אודות היחסים בין קבוצות פנים לבין קבוצות חוץ וכלה בניתוח גרופ-אנליטי על הבדלי זהות בין קבוצות, כמו זו שכתבו ד”ר אבי ברמן ומרים ברגר על הדינמיקה העוינת והרגרסיבית בין קבוצות מובחנות, גם כאשר אותה מובחנות מתבססת על רמזים פריפראליים (ברמן וברגר, 2000). מאבק בין קבוצות מתאפיין בעוינות פרימיטיבית וסוחפת המתהווה באמצעות מנגנוני הגנה לא מודעים – פיצול, אידיאליזציה והשלכה. במונדיאל, כמו באירועי ספורט בין-לאומיים פחות דרמטיים, ניתנת לנו הזדמנות ייחודית להזדהות עם קבוצת הפנים שלנו, תוך צלילה לרגרסיה קבוצתית עמוקה ואלימה, כאשר באותו זמן אנחנו מודעים וזוכרים היטב ש”זה רק משחק”.
מנהיגות
לא ניתן להתייחס למשחק הפסיכולוגי במונדיאל מבלי שניקח בחשבון את תפקידה המכריע של המנהיגות הקבוצתית: מנהיגות בקבוצת כדורגל חייבת לצמוח מעצמה, היא ספונטנית, רגשית וקשה מאוד לתפעל אותה חיצונית.
ס.ה. פוקס, מפתח גישת האנליזה הקבוצתית, תיאר את הקבוצה כתזמורת ואת המנחה כמנצח. זו הקבלה מצוינת להתרחשות הקבוצתית, שממחישה המשגות נוספות שלו כמו הדהוד, exchange ומירורינג.
מחקרי הפסיכולוגיה הקבוצתית מלמדים אותנו כי תפקידים פורמליים שמוגדרים מראש בקבוצת כדורגל, כמו סרט הקפטן, סמכות המאמן או כוכבו הדורך של שחקן יחיד בקבוצה, אינם מהווים ערובה להמלכה הפרגמטית והאמיתית של המנהיג, זו שבכוחה להניע את השחקנים לחתור ללא פשרה לעבר הגשמת מטרותיה, גם כאשר כלו כוחותיהם פיזיים ואמונתם המנטלית.
במונדיאל 2018 יש מנהיגים מעצבים ויש “מנהיגים בכאילו”: אנטואן גריזמן מנבחרת צרפת הוא מנהיג. אחרי שהבקיע גול בגלל טעות של שוער אורוגוואי, פרננדו מוסולרה, הוא סירב לצהול ולחגוג את ההבקעה. מנהיג אמיתי לא מלבין את פניו של היריב. ניימאר הברזילאי, לעומתו, לא הצליח להתמקם בעמדה מנהיגותית, בעיקר לאור ההתחזויות המביכות שהמחיז כשטען לעבירות.
במאמר הבא: מטרה משותפת (Goal), קומוניקציה תוך-קבוצתית, תחרותיות, קנאה ונדיבות.
מקורות:
ברמן, א, ברגר, מ, וגוטמן, ד. (2000) החלוקה לאנחנו והם כסטרוקטורה חברתית אוניברסלית. בתוך אוסטרוף, ש. (עורכת) דיאלוג ומנהיגות על קווי השבר בחברה הישראלית ,תיאוריה ופרקטיקה בהתהוות. ירושלים: ג’וינט –מכון ברוקדייל.
Freud, S. (1955). Group psychology and the analysis of the ego. In The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud, edited by James Strachey. Oxford, England: Macmillan.