גל טוויטומחקר MRI ארוך טווח בהובלת פרופ’ איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על קשר בין חשיפה מצטברת נמוכה יותר לשומן תוך בטני, המכונה שומן ויסצרלי, לבין האטה בקצב ההזדקנות המוחית ושימור טוב יותר של התפקוד הקוגניטיבי בגיל הביניים המאוחר. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי Nature Communications.
המחקר מראה כי הפחתה מתמשכת בשומן הבטני העמוק לאורך השנים קשורה להאטה מובהקת בקצב אטרופיה מוחית, לשימור מבני מוח מרכזיים ולציונים קוגניטיביים גבוהים יותר וזאת באופן בלתי תלוי בירידה במשקל. לפי החוקרים, הקשר בין שומן בטני להזדקנות מוחית מתווך ככל הנראה בעיקר דרך בקרת גלוקוז ורגישות לאינסולין.
המחקר כלל 533 נשים וגברים בגיל הביניים המאוחר, שעברו מעקב של 5 עד 16 שנים לאחר השתתפותם בארבעה ניסויים קליניים תזונתיים גדולים, מבוקרים וארוכי טווח: DIRECT, CASCADE, CENTRAL ו־DIRECT-PLUS. במסגרת המעקב בוצעו הדמיות MRI מתקדמות של המוח והבטן, מדידות חוזרות של שומן ויסצרלי ומבני מוח, וכן הערכה קוגניטיבית באמצעות מבחן MoCA.
מהממצאים עולה כי חשיפה מצטברת נמוכה יותר לשומן ויסצרלי הייתה קשורה לשימור נפח מוח כולל, חומר אפור וציון תפוסת ההיפוקמפוס – מדד רגיש להזדקנות מוחית ולזיכרון. במקביל, נצפתה האטה בהתרחבות חדרי המוח, תהליך הנחשב לסמן מובהק לאטרופיה מוחית.
פרופ’ איריס שי: ״הממצאים מצביעים על בקרת גלוקוז וצמצום שומן בטני עמוק כיעדים מדידים, ברי שינוי וניתנים להשגה באמצע החיים – עם פוטנציאל ממשי להאטת ניוון מוחי ולהפחתת סיכון לירידה קוגניטיבית״.
מעקב אורכי ייחודי, שכלל שלוש בדיקות MRI של המוח לאורך חמש שנים בקרב תת-קבוצה של משתתפים, הראה כי רמות גבוהות ומתמשכות של שומן ויסצרלי היו קשורות לקצב מהיר יותר של אובדן נפח מוחי, בעיקר בהיפוקמפוס, ולעלייה מואצת בנפח חדרי המוח. קשרים אלה לא נמצאו ביחס לשומן תת-עורי, שטחי או עמוק, ואף לא ביחס למדד מסת הגוף, BMI.
עוד נמצא כי ירידה בשומן הוויסצרלי במהלך התערבות תזונתית של 18 חודשים ניבאה שימור טוב יותר של מבני מוח גם 5 ו-10 שנים לאחר מכן, לאחר תקנון לירידה במשקל ולגורמים נוספים. במילים אחרות, לא הירידה במשקל כשלעצמה הייתה הגורם המרכזי שניבא את התוצאות המוחיות ארוכות הטווח, אלא הפחתת השומן הבטני העמוק.
החוקרים מצביעים על איזון גליקמי כמנגנון אפשרי שמחבר בין הבטן למוח. רמות גלוקוז בצום ו־HbA1c היו המדדים היחידים שניבאו את קצב השינוי המבני במוח לאורך זמן, בעוד שסמני שומנים בדם וסמני דלקת לא הראו קשר דומה. ממצאים אלה תומכים בהשערה שלפיה עמידות לאינסולין והפרעה כרונית במטבוליזם הגלוקוז עלולות לפגוע בפרפוזיה מוחית, בשלמות מחסום דם-מוח, ולהאיץ ניוון של החומר האפור וההיפוקמפוס.
ד״ר דפנה פכטר, המחברת הראשונה של המחקר: “המשקל לבדו אינו מדד רגיש לשינויים המטבוליים העמוקים שמתרחשים בגוף. מצאנו שגם כאשר הירידה במשקל מתונה, ירידה מתמשכת בשומן הוויסצרלי – כפי שנמדדה לאורך כל התקופה – קשורה לשימור מבנה המוח ולהאטת קצב האטרופיה.”
המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות הרווארד, לייפציג וטוליין, ובשיתוף המרכז למחקר גרעיני בדימונה, המרכז הרפואי בריאותא ובית החולים סורוקה. לדברי החוקרים, חשיבותו של המחקר טמונה בכך שהוא המחקר הגדול והארוך ביותר עד כה שמקשר בין חשיפה מצטברת לשומן ויסצרלי לבין קצב הזדקנות מוחית ותפקוד קוגניטיבי באמצעות מדידות MRI.