אביעד ברטובבקרטוקונוס הקרנית בשתי העיניים או באחת מהן נעשית דקה מהרגיל, ובמקום להיות מעוגלת היא הופכת חרוטית ולא סדירה. כיצד מאבחנים ומטפלים מוקדם ומונעים את החמרתה
קרטוקונוס (קרטו = קרנית העין, קונוס = חרוט) היא מחלה שבה הקרנית בשתי העיניים או באחת מהן נעשית דקה מהרגיל, ובמקום להיות מעוגלת היא הופכת חרוטית (קמורה יותר) ולא סדירה. לרוב היא מתפתחת בגיל ההתבגרות ומגיעה לשיאה באמצע שנות ה-30. הגורמים המשוערים להתפתחותה הם תורשה, מאפיינים קליניים (כגון דלקות עיניים ואלרגיות כרוניות) ומאפיינים התנהגותיים (כגון שפשוף עיניים מוגבר, שיכול להחליש את הקרנית, למתוח ולעוות אותה).
בשלביה הראשונים המחלה עשויה להיות לא מורגשת (ללא תסמינים), אך בשלבים מתקדמים היא עלולה לגרום לתסמינים כגון ראייה מטושטשת, מעוותת ולא חדה (אסטיגמטיזם), יובש וגירוד בעיניים, סינוור, פוטופוביה (רגישות יתר לאור), וכאבים בעיניים או סביבן.
איך מאבחנים?
אם קיימים גורמי סיכון ידועים לקרטוקונוס (כגון תורשה ודלקות עיניים ואלרגיות כרוניות), כדאי לעבור אבחון לפני שמופיעים התסמינים. לרוב, הראשון שחושד בקרטוקונוס ומאבחן אותה הוא האופטומטריסט, כאשר המטופל מגיע אליו עם תלונות על ירידה גוברת בחדות הראייה.
המחלה מתחילה בשכבה האחורית (פנימית) של הקרנית, ולכן האבחון המוקדם היעיל ביותר הוא מיפוי ממוחשב (טופוגרפיה) אחורי של הקרנית. במיפוי זה מודגמים המבנה שלה, מידת קמירותה ויכולת שבירת האור שלה וניתן לזהות עיוות בצורתה. כך ניתן לגלות קרטוקונוס עוד לפני הופעת התסמינים.
כך זה נעשה: המכשיר הסורק מצלם את הקרנית ובונה מפה טופוגרפית של פניה אשר מראה במדויק, באמצעות סולם צבעים, את קמירות הקרנית בכל נקודה (ערכי הקמירות מיוצגים במספר – דיופטר/ D – יחידת מידה לעוצמה אופטית). אזורים שבהם הקרנית קמורה יותר מסומנים בצבע כתום ואדום, ואזורים שבהם היא פחות קמורה מסומנים בצבע כחול וירוק. בקרנית תקינה הקמירות אחידה ולכן גם הצבע אחיד.
מדובר בבדיקה קלה ולא פולשנית – הנבדק מניח את ראשו במכשיר ובתוך כדקה מתקבל צילום צבעוני של הקרנית. אם אובחנה קרטוקונוס – נדרשים מיפויי קרנית חוזרים (שעוקבים אחר צורת הקרנית וערכי הקמירות שמופיעים על המפה). כך ניתן לעקוב אחר התקדמות המחלה ולהחליט מהו הטיפול המתאים ביותר.
איך מטפלים?
אבחון קרטוקונוס בשלב מוקדם לרוב יוביל לטיפול שמרני וימנע את התקדמותה והחמרתה. בשלבי המחלה המתקדמים, הקרנית נעשית דקיקה ביותר ונדרשת השתלת קרנית.
הטיפול השמרני העיקרי בקרטוקונוס הוא קרוס-לינקינג (קשרי צילוב). בקרנית תקינה קיימים חיבורים (קשרים ביוכימיים/ Crosslinks) בין סיבי הקולגן (חלבון מבני שמצוי ברקמת החיבור), אשר מחזקים אותה ותורמים לצורתה התקינה. בקרטוקונוס החיבורים הללו נחלשים וכך הקרנית יכולה לבלוט החוצה. הקרוס-לינקינג מוסיף חיבורים בין סיבי הקולגן בקרנית וכך מייצב אותה ושומר על צורתה. הוא מתבצע בהרדמה מקומית בלבד (טיפות). בתחילתו מוסרת השכבה החיצונית של הקרנית (תאי האפיתל), ולאחר מכן מטפטפים עליה טיפות ויטמין B2 במשך כחצי שעה ומקרינים באור אולטרה-סגול במשך כעשר דקות. קרני האור מייצרות תגובה בוויטמין שגורמת לתהליך הכימי בקרנית שמביא לחיזוקה.
לאחר חיזוק הקרנית בקרוס-לינקינג, ניתן לשפר ולשמר את הראייה עם עדשות מגע סקלרליות. לעדשות אלו קוטר גדול משל עדשות רגילות, אשר מאפשר לשוליים שלהן לגעת בסקלרה (לובן העין) ולרחף מעל הקרנית, מבלי לגעת בה. החלל שנוצר בין העדשות לבין הקרנית מתמלא בנוזל הדמעות. כך הן נצמדות היטב לסקלרה, מתרוממות מעל הקרנית ויוצרות משטח אופטי חדש וחלק, ומגנות מפני יובש ואי-נעימות. בנוסף, עדשות מגע סקלרליות מהדור החדש מיוצרות מחומרי גלם שכוללים מעבר חמצן גבוה מאוד, ולכן העיניים מוזנות בחמצן רב לאורך כל שעות ההרכבה.
כיוון שעדשות מגע סקלרליות מיועדות לאנשים עם קרנית שהמבנה הגיאומטרי שלה מורכב, הן חייבות להיות מותאמות אישית. לשם כך צריכה להתבצע סריקת OCT (טומוגרפיה קוהרנטית אופטית) – שמדגימה את המבנה הפנימי של העין ויכולה למפות במדויק את הקרנית ולספק הדמיה אופטית של שכבותיה. היא מתבססת על שליחת קרן לייזר בעוצמה נמוכה (קרינת גלי אור) אל העין שיוצרת תמונות חתך רוחביות של הקרנית (ורכיבים נוספים בעין) ברזולוציה וברמת דיוק גבוהות ביותר. הסריקה מתבצעת בישיבה, אינה פולשנית וכוללת הזלפת טיפות להרחבת אישונים. הנבדק מצמיד את עיניו לעינית מכשיר ה-OCT ומתמקד בנקודת אור מרכזית. קרני האור שבמכשיר סורקות את שתי העיניים אך לא נוגעות בהן.
חשוב לציין כי אין להשתמש בעדשות מגע רגילות אם אובחנה קרטוקונוס מכיוון שהן נצמדות לקרנית, וכאשר המבנה שלה אינו תקין, היצמדות זו עלולה ליצור יובש חריף בעין ולהזיק לה.