תוכן שיווקיבמדינה שבה יותר ויותר אזרחים מתמודדים עם אתגרי בריאות הנפש והזדקנות האוכלוסייה, תופעה אחת בולטת בחריגותה – אך גם בשכיחותה: אגרנות כפייתית. בעשרות אלפי בתים בישראל מסתתרות דירות שבהן אין דרך לעבור במסדרון, חדרים הפכו למחסנים, ערימות עיתונים חוסמות חלונות, והשירותים – פשוט לא נגישים. מדובר בבעיה בריאותית חמורה, שלא זוכה תמיד לתשומת הלב הציבורית והמערכתית הראויה.
לא רק תופעה התנהגותית – סכנה תברואתית של ממש
כאשר אדם אוגר ללא שליטה פריטים מכל סוג – ניירות, בגדים, אריזות מזון ריקות ולעיתים גם פסולת – נוצרת במהרה סכנה תברואתית. מקומות כאלה מהווים חממה לחיידקים, עובש, מזיקים, ולעיתים אף לקריסות מבניות. כל אלה מסכנים לא רק את האדם עצמו, אלא גם את שכניו, בני משפחתו וצוותי החירום שנקראים לעיתים למקום.
“בין המקרים הקשים שבהם טיפלנו,” מספרת רכזת מקרים מורכבים במרכז הארצי לפינוי דירה, “הייתה דירה בת שלושה חדרים שבה חיה אישה מבוגרת לבדה, כמעט ללא ניידות, כשסביב לה עשרות שקיות אשפה, עיתונים מהעשור האחרון, וצלחות אוכל משומשות בכל פינה. ריח עז, זבובים – ואפס אוורור. מדובר בסכנה של ממש.”
ההשלכות הבריאותיות: זיהומים, פגיעות, ותמותה
הקושי הפיזי לגשת למטבח, למקלחת או לשירותים, מעלה את הסיכון לתאונות ביתיות – במיוחד בגיל מבוגר. החיידקים והעובש גורמים לזיהומים בדרכי הנשימה ולעיתים לפגיעה קשה במערכת החיסונית. גם תמותה בעקבות מחלות זיהומיות שנולדו מתנאי המחיה – כבר נרשמה בישראל.
לפי נתוני מחקרים בינלאומיים, כ-2% מהאוכלוסייה סובלים מתסמינים של אגרנות כפייתית – ובקרב הקשישים השיעור אף גבוה יותר. אלו אנשים שלעיתים איבדו קשרים חברתיים, משפחה או את היכולת לתפקד – ונקלעו למצב של הישרדות נפשית, שביטויה החיצוני הוא ההצטברות חסרת השליטה של חפצים.
מערכת הבריאות והרווחה: כשאין גוף אחד שמטפל בכל
אחד האתגרים הגדולים בטיפול במקרי אגרנות חמורה הוא העובדה שאין בישראל גוף אחד שאחראי על ההתערבות. לעיתים אלו עובדים סוציאליים שמזהים את הבעיה בביקור שגרתי, ולעיתים – שוטר, שכן, או קרוב משפחה.
הטיפול דורש שילוב בין תחומים: ליווי רגשי, אבחון פסיכיאטרי, פינוי דירה פיזי וניקיון יסודי. “זה לא מספיק לשלוח מנקה או משאית,” מסביר איש צוות במרכז לפינוי דירה. “אנחנו מגיעים בליווי אנשי מקצוע, פסיכולוגים ולעיתים גם אפוטרופוס, כדי שההליך יתבצע תוך שמירה על כבוד האדם.”
כיצד ניתן לזהות סימנים מוקדמים?
לפי ההמלצות של המרכז לפינוי דירות בישראל, יש לשים לב לסימנים כגון:
- דירה שתמיד סגורה, עם ריח חזק שנודף ממנה.
- דייר שמסרב לארח, אפילו בני משפחה.
- הצטברות דואר, פסולת או פריטים לא שימושיים ליד הדלת.
- קושי גובר של הדייר לתפקד ביום-יום, לצד הכחשה של המצב.
ככל שפעולה ננקטת מוקדם יותר, כך קל יותר לסייע. ככל שהזמן עובר – הדפוסים מתקבעים, וההתמודדות הופכת מורכבת יותר.
הפתרון: מודל משולב של בריאות, רווחה ולוגיסטיקה
הטיפול המומלץ – לפי אנשי המרכז לפינוי דירה בישראל – הוא כזה שמכבד את האדם אך גם מציב גבולות ברורים: הבנה נפשית עמוקה של מצבו, במקביל לפעולה תקיפה של ניקוי, חיטוי, ולעיתים אף שיפוץ. בכל פעולה כזו מעורבים גם אנשי טיפול, וגם אנשי לוגיסטיקה ותחזוקה.
חלק מהרשויות המקומיות כבר התחילו לגבש נהלים סדורים לטיפול בתופעה, כולל הקצאת תקציב, הכשרות לעובדי רווחה, וליווי בתהליך הפינוי. אך בישראל 2025 – עדיין מדובר ביוזמות מקומיות, ולא במדיניות ארצית כוללת.
חשוב להבין, האגרנות הכפייתית איננה “בעיה של סדר” או תוצאה של עצלות. מדובר במצב נפשי, רפואי וחברתי מסובך – שעלול לעלות בחיי אדם. הזנחת הנושא רק מעמיקה את הפערים החברתיים ומגבירה את הסבל של הפרטים והקהילה.
על מנת להתמודד עם התופעה נדרשת פעולה רב-מערכתית, הכוללת חקיקה, תקצוב, הכשרה – ובעיקר, אכפתיות. הגופים הפועלים כיום – בהם המרכז לפינוי דירה בישראל – מהווים עוגן חשוב בהתמודדות עם אחת הבעיות החבויות והמטרידות ביותר בישראל של ימינו.