גל טוויטויוסף, שם בדוי, בן 83 מרחובות, הגיע למלר”ד במרכז הרפואי ראם של מאוחדת בעיר בעקבות חולשה, ישנוניות ועלייה בערכי לחץ הדם. מה שנראה בתחילה כמקרה רפואי שגרתי של יתר לחץ דם, התברר לאחר תשאול מעמיק כסיפור מורכב של בדידות, ירידה בזיכרון והזנחה עצמית בלתי מכוונת.
מי שקלטה את יוסף הייתה תניא סטריזבסקי, אחות מומחית קלינית בגריאטריה במרכז הרפואי ראם. במהלך הטיפול הראשוני להורדת לחץ הדם, היא החלה לברר עמו את אורחות חייו ואת הטיפול התרופתי שלו. בתשאול התברר כי יוסף, איש משכיל בעברו, מתגורר לבדו ברחובות, אחותו היחידה גרה בבאר שבע ושני בניו חיים בקנדה. כשנשאל מדוע לחץ הדם שלו עלה בצורה מסוכנת, השיב: “אני לא תמיד זוכר לקחת את התרופות, ולא תמיד זוכר ללכת לקנות אותן”.
בהמשך התברר כי יוסף הוא ניצול שואה שלא מימש את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו על פי חוק. בעקבות זיהוי מצבו, הוא הופנה עוד באותו השבוע להערכה כוללת במרפאה הגריאטרית הרב – תחומית במרכז ראם, המטפלת במטופלים מגיל 65 הסובלים מסינדרומים גריאטריים.
“תחום הגריאטריה מעניק לנו את הזכות להתערב ולשנות את איכות החיים של המטופל”, מסבירה סטריזבסקי. “כשאני מזהה מטופל שמגיע לבדו במונית, ללא ליווי בני משפחה, כשהוא מספר על היסטוריה של נפילות, נדלקת אצלי נורת אזהרה. זה בדיוק המקום שבו כולנו חייבים להקפיד על ערנות מקסימלית: הסביבה, השכנים, הרופאים והמשפחה, כדי שחס וחלילה לא נשמע על מקרים מצערים של קשישים בודדים שנפטרו לבד בביתם מבלי שאיש יבחין בכך. אנחנו עוברים הדרכות קבועות על זיהוי מטופלים בסיכון להזנחה עצמית כשהמטרה שלנו היא לפעול כמה שלבים לפני שהמצב מדרדר, להעניק הכוונה, ולשנות את הגישה וההרגלים כדי להבטיח למטופל עוד שנים ארוכות של כבוד”.
במרפאה הגריאטרית נכנס לפעולה צוות רב-מקצועי, שבנה עבור יוסף מעטפת טיפולית רחבה. במסגרת זו הוא לווה מול ביטוח לאומי, ובזכות ההתערבות אושרה לו גמלת סיעוד של 36 שעות שבועיות. במקביל בוצעה לו הערכה תפקודית וקוגניטיבית, אותרו חסרים תזונתיים בבדיקות הדם, הותאמו לו תוספי תזונה ונבנתה עבורו תוכנית מעקב.
בנוסף, יוסף חובר לעמותה מקומית שביצעה התאמות פיזיות בביתו והתקינה מאחזי יד במקלחת ובשירותים. כמו כן הותקן בביתו לחצן מצוקה המחובר למוקד רפואי זמין, תואם עבורו ביקור בית של מחלקת הרווחה בעירייה, והוא שולב במערך של אספקת ארוחות חמות לביתו ובמועדון קשישים מקומי.
כיום, חודשים ספורים לאחר אותו מפגש במלר”ד, מצבו של יוסף השתנה. חברת הסיעוד הצמידה לו מטפלת קבועה המגיעה לביתו, מלווה אותו מחוץ לבית, מסייעת לו בקניות ובבישול, ומפקחת על נטילת התרופות בבוקר ובערב. מאז, יוסף לא חזר למרפאה עם ערכים גבוהים של יתר לחץ דם, ומצבו התייצב. צוות מרכז ראם ממשיך לעדכן את מרפאת האם שלו, ובמסגרת זו דאג גם לביקור בית של אחות לבדיקת דם. בנוסף, הוא שולב בשיתוף פעולה עם מכון הפיזיותרפיה בראם, המעניק לו טיפולי שיקום וסיפק לו אביזרי הליכה ותמיכה ללא המתנה בתור.
סטריזבסקי מדגישה כי חלק מרכזי בטיפול הוא שינוי התפיסה בקרב מטופלים מבוגרים ובני משפחותיהם: “מטופלים רבים חוששים מהתערבות חיצונית או מביקור רפואי גריאטרי, אך אנחנו מסבירים להם ולמשפחותיהם שהמטרה שלנו היא לשמר את הכבוד העצמי, העצמאי ואיכות החיים שלהם. ליוסף ולמטופלים בגילו אני תמיד אומרת: ‘עבדת כל החיים, היית חלק חשוב מאוד ממערך המדינה. העזרה שאתה מקבל כעת היא לא חסד – היא זכותך המלאה'”.
במרפאה הגריאטרית ממשיכים לעקוב אחר תיקו הרפואי של יוסף, ובחודשים הקרובים הוא צפוי להגיע לבדיקה תקופתית הכוללת מעקב לחץ דם, תשאול תרופתי וביקורת במרפאות סוכרת, עיניים ואא”ג.
“הסיפור של יוסף מוכיח שוב ושוב שאי אפשר להסתפק ברפואה טכנית בלבד”, מסכמת סטריזבסקי, “כשאדם מבוגר דופק על דלתנו, השליחות שלנו היא לפתוח את הלב, להקשיב למה שלא נאמר בקול, ולא לשחרר אותו עד שאנחנו בטוחים שיש לו מעטפת בטוחה, מכבדת ואנושית שמחכה לו בבית”.