טור אורחבאוגוסט 1918 בשעה שהעולם עדיין ליקק את פצעי מלחמת העולם הראשונה התפרץ זן אלים של מחלת השפעת בשלושה מוקדים שונים: צרפת, ארצות הברית וסיירה לאונה. השפעת הקטלנית התפשטה ברחבי העולם במהירות ובתוך שנה שליש מאוכלוסיית העולם נדבקה במחלה. על פי הערכות 100-20 מיליון בני אדם נפטרו בעקבותיה. באופן מפתיע העולם הצליח להתאושש ונכנס ביעף אל שנות ה-20 העליזות של המאה שעברה. לא תמצאו כמעט תיעוד על כך, לא בספרות, לא בסרטים ולא במחזות. למרבה הפלא גורם המוות מספר 1 בהיסטוריה האנושית נמחק כמעט לחלוטין מעל דפי ההיסטוריה.
כתבה: אורית חי
שפעת קטלנית בשלהי מלחמת העולם
השפעת הספרדית הכתה בשלושה גלים: הגל הראשון לא היה קטלני במיוחד והיה דומה בתכונותיו למחלת שפעת רגילה, מלבד העובדה שהגיע בין האביב לקיץ במקום בחורף. לאחר כמה חודשי הפוגה הגיע הגל השני שהיה קטלני בהרבה: בתוך חודש מתו משפעת בארה”ב לבדה כ-200,000 בני אדם. בניגוד לשפעת העונתית, הפוגעת בעיקר בקשישים ובילדים, רבים מנפגעי גל השפעת השני היו אנשים צעירים ובריאים, בגילאי 40-20, שלרוב אינם חווים סיבוכים מסוכנים של שפעת. הגל השלישי הגיע בחורף והיה חלש מעט מהגל השני, אולי משום שאלו ששרדו במהלך הגל השני פיתחו חסינות.
כעבור שנה וחצי חלפה השפעת הספרדית בהשאירה נזקים עצומים בעולם: חצי מיליון אמריקאים לא היו עוד בחיים. המחלה התפשטה גם לחלקים הנידחים ביותר של כדור הארץ. היא פגעה בחלק מכפרי האסקימוסים והם כמעט נכחדו מעל פני האדמה. עשרים אחוז מתושבי סמואה המערבית מתו. אלו ששרדו ציינו שהמחלה הייתה כה נוראה, עד שלא היו מוכנים אפילו לדבר עליה. אחרים ניסו לראות בה סיוט שחלף כאילו הייתה מלחמה נוספת.
באלבקרקי שבניו מקסיקו, שבה בתי הספר נסגרו ובתי הקולנוע נותרו אפלים נכתב בעיתון המקומי: “רוח הרפאים של האימה הילכה בכל מקום וגרמה למשפחות רבות להתאחד מחדש, מכיוון שלבני המשפחה לא נותר דבר לעשות פרט לשהייה בבית”.
ברחבי ארה”ב משפחות נהרסו ואלפי בתי יתומים נפתחו. ג’יימס ריפר מקנזס סיטי מספר שכאשר היה בן 4 ואחיו בן 6 אביהם בן ה- 30 ואמם בת ה-27 לקו בשפעת ומתו שניהם בתוך כמה ימים, לאחר שלא היו מסוגלים עוד לנשום משום שהמחלה הרסה את שקיקי האוויר בריאותיהם. הילדים גדלו בבית יתומים.
למרות שיעורי ההדבקה והמוות הגבוהים, חלף זמן רב עד שידיעות על המגפה התפרסמו בכלי התקשורת. מדינות שהיו בעיצומה של מלחמה צנזרו את הפרסומים מחשש שיפגעו במורל האזרחים ויסייעו לאויב. המחלה קיבלה את הכינוי “שפעת ספרדית” משום שבספרד הניטרלית, התקשורת לא צונזרה וכתבות על המחלה התפרסמו בעיתונים.
אף שחלק גדול מאוכלוסיית העולם נפל קורבן לשפעת נותרו אזורים נרחבים שהשפעת לא פגעה בהם כלל: רובה של יבשת אפריקה וכמעט כל דרום אמריקה וקנדה לא נפגעו ממגפת השפעת.
בידוד סגר וריחוק חברתי גרסת 1918
לפני כעשור התפרסם מחקר שהשווה בין גישות שונות להתמודדות עם התפרצות השפעת הספרדית. מסקנות המחקר חד משמעיות: בעת מגפה, צעדי מנע לשיטוח העקומה הכוללים ריחוק חברתי מצילים חיי אדם – והרבה מהם. בעיר פילדלפיה התעלמו מהאזהרות על מגפת השפעת המתפשטת וערכו מצעד תמיכה בצבא האמריקאי בשל מעורבותו במלחמת העולם הראשונה. 200 אלף איש השתתפו במצעד. התוצאה: שלושה ימים לאחר מכן בתי החולים בעיר קרסו תחת עומס, ו–4,500 בני אדם מתו מהמחלה בעיר.
במרחק של פחות מ–1,500 ק”מ משם, בעיר סנט לואיס, התגובה הייתה שונה: יומיים לאחר איתור הנדבקים הראשונים בשפעת הספרדית, העירייה הורתה לסגור את כל בתי הספר, גני המשחקים, הספריות, בתי המשפט ואף הכנסיות. מגבלות הוטלו על התחבורה הציבורית ונאסרו התאספויות של יותר מ–20 בני אדם. התוצאה: מספר המתים בעיר היה פחות ממחצית מהמתים בפילדלפיה. חוקרים מצביעים על כך שבערים שאימצו ארבעה או יותר צעדי מנע נחסכו חי אדם רבים.
בדצמבר 1918 החליטו קברניטי העיירה גניסון שבקולרדו לסגור את כל הכבישים המובילים למחוז. נוסעים שהגיעו לתחנת הרכבת בגניסון בדרכם ליעדים אחרים התבשרו שאם יעזו לרדת מהרכבת הם יעצרו מיד ויוכנסו לבידוד של חמישה ימים בכפייה. הצעדים הללו, שנראו בתחילה מוגזמים ואף היסטריים, סייעו לגניסון להיכנס לספרי ההיסטוריה כאחת מהעיירות הבודדות בארה”ב שהצליחו לבלום את המגפה שהדביקה כמעט שליש מאוכלוסיית העולם וקטלה עשרות מיליונים.
אולם, אפילו סיפור ההצלחה הזה מורכב יותר ממה שנדמה: לאחר שהסגר הוסר באפריל 1919, כמאה מתושבי גניסון חלו בשפעת הספרדית ומספר קטן אך לא ידוע אף מת מהמגפה. הסגרים שהוטלו בערים שונות בארה”ב לא עזרו ומחלת השפעת המשיכה להתפשט ברחבי ארה”ב ואף התפשטה לאריזונה וניו מקסיקו.
ללא תרופה וללא הסבר להתפרצות
ב- 1918 הטיפולים בשפעת הספרדית נעו בין הקזת דם לכינין (טיפול במלריה). לא היו עדיין תרופות נגד וירוסים, או אפילו אנטיביוטיקה בעולם. אי היה אפשר להציל את חייהם של החולים. איש מהרופאים לא ידע כיצד לטפל בשפעת, לא הייתה דרך להארכת החיים ולהקלה על הגוססים. הטיפול היה כפי שהרופאים כינו אותו: “טיפול תומך”: לתת לחולה מזון , ואם אפשר אוויר צח וטיפול אוהב. בסופו של דבר הגורם למחלה נותר בגדר תעלומה מכיוון שאחרוני הקורבנות לקחו את הווירוס עמם אל הקבר.
חזרה לימינו
אמנם העולם של שנת 2020 שבו יותר משבעה מיליארד בני אדם, ערי ענק וטיסות גלובליות איננו דומה לעולם של לפני מאה שנה, אך ישנם לקחים שניתן ללמוד מניסיון העבר.
מגבלות הגלובליזציה- ד”ר קנדי שורטרידג’ בדק תיעוד משנת 1918 בדרום סין וגילה שמחלת השפעת התחילה למעשה שם. כיצד הגיעה לאירופה? בזמן מלחמת העולם הראשונה הובאו פועלים סינים לצרפת בכדי לחפור שוחות לבעלות הברית, ככל הנראה השפעת הגיעה עמם. הצפיפות בשדה הקרב ותנועת החיילים בין היבשות השונות תרמו אף הן להתפשטות המחלה.
צעדים מניעתיים והתאוששות כלכלית- מחקר שערכו כלכלנים מהפדרל ריזרב ו MIT בדק כיצד השפיעו צעדים מניעתיים שננקטו בערים שונות בארה”ב על ההתאוששות הכלכלית. הממצאים מרתקים: מי שנלחם במגפה מהר ובאגרסיביות צמח יותר, כך קובעים החוקרים. כשמסתכלים מה קורה אחרי המגפה, מגלים שלצעדים כמו סגר ובידוד מוקדמים ונחרצים, אין עלות כלכלית גדולה, להפך: “הצעדים הללו יכולים להוריד את שיעור התמותה, ובמקביל להיות מועילים כלכלית”. החוקרים מציעים להסתכל לא רק על הנזק המידי, אלא גם על הטווח הארוך יותר. הממצא הזה בעצם מפוגג את הדילמה שבין בחירה בכלכלה למול שיקולים בריאותיים. ככל שמתעדפים את בריאות הציבור, כך הנזקים הכלכליים בטווח הקצר והארוך יהיו נמוכים יותר, ויותר חיי אדם ייחסכו.
שקיפות והקפדה על ההנחיות- מערכת הבריאות הייתה באותם הימים נחותה לאין ערוך לעומת היום. לא הייתה אנטיביוטיקה, לא פניצילין ולא מערך רפואי סביר שיכול היה לטפל בחולים, מה גם שהמעצמות היו עסוקות בקרבות מלחמת העולם. גם מערך התקשורת והדיווח היה איטי לעומת ימינו. בנוסף לכך, תקופת השפעת הספרדית, שהרגה מיליוני אנשים הייתה מלאה במידע שקרי ובחוסר היענות ציבורית להגבלות הממשלתיות.
מהירות התגובה- בתחילת כל אסון, קובעי המדיניות מתמודדים עם אי וודאות אדירה. התגובות הראשונות הן במקרים רבים קלות מדי או מוחמצות, והפעולות המקיפות יותר מתעכבות על ידי מחלוקות פוליטיות. ממשלות שהצליחו לתעדף במהירות, להיות ברורים ולא לחשוש בנוגע ל’איך נשלם על זה בעתיד” התמודדו טוב יותר. אלו שהמתינו לגיבוש התכנית המושלמת או הססו בנקיטת צעדי מנע בזבזו זמן יקר ושילמו בחיי אדם.
המגפה הספרדית הסתיימה בתקופה קצרה יחסית ולאחריה החל השגשוג המפורסם של שנות ה-20: ריקודי הצ’רלסטון והפוקסטרוט, מכונית פורד טי שחורה לכל פועל, בית צמוד קרקע בפרברים ובורסת הוול סטריט שהרקיעה שחקים.