איילת בן הרושעל רקע האירוע הקשה בקופת חולים כללית בחולון אתמול, בו נשרפה למוות האחות טובה קררו ז”ל החלה מחאת אחיות. הצוותים הרפואיים ברחבי הארץ קיימו עצרות הזדהות ומחאה כנגד אירועי האלימות. לידיה ריחני, מנהלת הסיעוד ב’וולפסון’:“אני קוראת לאפס סובלנות בנושא האלימות”.
לצד הדיון המיוחד בועדת הבריאות של הכנסת קיימו היום הצוותים הרפואיים ברחבי הארץ עצרת מחאה כנגד אלימות בעקבות שרפתה למוות של האחות טובה קררו ז”ל וכן שביתת הזדהות למשך שעתיים במרכז הרפואי ‘וולפסון’ בחולון נערכה הבוקר עצרת הזדהות ומחאה, כנגד אלימות המופנית כלפי צוותי סיעוד ורפואה במערכת הבריאות בישראל. העצרת נפתחה בדקת דומיה לזכרה של האחות הנרצחת, טובה קררו ז”ל.
ד”ר יובל לוי, סגן מנהל המרכז הרפואי ‘וולפסון’: “טובה קררו היתה בת 58 כאשר נרצחה אתמול על ידי אחד ממטופליה. אשה שלא הכרתי, אך מספרים עליה שהיתה שמחה, נעימה ומסורה למטופליה. לפני כמה ימים נולדה נכדתה הראשונה. אתמול היא הגיעה בשעות הבוקר לסניף קופת חולים ליום עבודה רגיל, אשר נקטע במעשה מזעזע שסיים את חייה. נכדתה הטרייה כבר לא תזכה להכירה.אנו מקדישים את הבוקר הזה לשיח בנושא האלימות, אשר הולכת וגואה בשכבות רבות של האוכלוסייה הישראלית, ופעמים רבות מופנית דווקא כלפי אותם האנשים שכל ייעודם הוא לטפל לעשות טוב לקבילה שסביבם. לכך הם מקדישים את חייהם. לכך אנחנו כולנו מקדישים את חיינו. לכך טובה, הקדישה את מירב חייה”.
ד”ר זהבית זיו נר, סגנית מנהל ‘וולפסון’ ויו”ר הועדה למניעת אלימות:“האם עלינו למלא את חדרי המיון באנשי ביטחון, במקום באחים ואחיות? אנחנו מעבירים פה סדנאות למניעת אלימות, והן אכן מסייעות, עד שמגיע יום נוראי כמו שקרה אתמול. וכעת, המשטרה תחקור האם האיש שפך את החומר הדליק על האחות או ליד האחות, כי זה ישנה את כתב האישום נגדו. זה יהיה ההבדל בין הריגה לרצח. ואני שואלת אתכם, האם כולנו שכחנו כבר מה קרה לרופא שנדקר במברג ושכב במשך חודשים בטיפול נמרץ? אנחנו כאן עוקבים אחרי כל אירועי האלימות. הפוגעים משתחררים אחרי כמה שעות, ואין עוד מעקב אחרי קורותיהם. אסור למערכת החוק והמשפט להקל בעונשם”.
לידיה ריחני, מנהלת הסיעוד ב’וולפסון’:“עובדי הסיעוד חווים לא פעם חשש רב, כאשר הם נדרשים לעמוד מול המשפחות, ולהעניק הסבר על מצב רפואי. מדובר במצב בעייתי מאוד שמכביד בצורה ניכרת על המערכת. אני קוראת לאפס סובלנות בנושא האלימות. המערכת אתמול הזדעזעה מהמקרה האיום שקרה בסניף קופת החולים הכללית בחולון, וכולנו עומדים היום ביחד עמם וקוראים בקול רם – אפס סובלנות לאלימות”. כמו כן, ריחני העבירה מסר כתוב מאת האחות הראשית, ד”ר שושי גולדברג.
לאחר דקת דומיה בהתכנסות בהדסה הר הצופים, באולם גדוש בצוותי בית החולים, אמרה ד״ר אסנת לבציון קורח, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים כי כולם מזועזעים מן הרצח הקשה. ״התקשרתי אל חברה שהייתה מנהלת של טובה ז״ל. הדברים שנאמרו עליה היו מרגשים. טובה, כשמהכן היא, הייתה טובת לב, אם וסבתא מסורה, עובדת נפלאה.הקלות שבה אלימות מילולית שאנו שוללים מיסודה, מתגלגלת לאלימות פיזית היא בלתי נסבלת. לצערי גם אנחנו חלק מן הסטטיסטיקה המוכיחה כי מרבית המקרים קורים בחדר המיון ובלילות, ובגישה של אפס סובלנות לאלימות המשלבת חמלה ויחס הוגן ורחום כלפי מטופלים, אנו מנחים ועומדים על כך שיש לקרוא לעזרה בכל מקרה שכזה ולפעול בנחישות.יהי זכרה של טובה ברוך,ואתם, שמרו על עצמיכם בשביל כולנו״.
חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מהמחנה הציוני אשר הגיעה לאות הזדהות עם צוותי האחים והאחיות ביומם הקשה, חיבקה את הנוכחים והבטיחה כי מתוקף תפקידה בכנסת תפעל להגנה על הצוותים הרפואיים. ״ אין ירושלים בלי הדסה ולכן על כולנו לפעול למען שלומכם. כדי שלא יהיו עוד מקרי טובה קררו על כולנו להגן ולדאוג כי אחות שיצאה למשמרת תשוב אל ביתה בסופה״.
שלום נויפלד, המנהל האדמיניסטרטיבי ב’וולפסון’: “אני עוקב אחר הפרסומים אודות מקרי האלימות כנגד עובדי מערכת הבריאות, אך איני זוכר כתבות שבהן פורסם מה עלה בגורלם של מפעילי האלימות ואילו עונשים הם נדרשו לרצות. אנחנו נמצאים בתוך סיר לחץ. מצד אחד צריכים לטפל בחולים ומצד שני הם מאבדים את הסבלנות ומוציאים את כל העצבים שלהם עלינו. מערכת הבריאות היום לא מספקת מענה לכל הצרכים של בית החולים. לא בכוח אדם ולא במשאבים. הצרכים הולכים וגדלים ולא נותנים משאבים. זה יוצר לחץ בלתי סביר על העובדים ועל כל מערכת הבריאות. זהו מצב בלתי אפשרי”.
ד”ר מיכאל גייסט, יו”ר ועד רופאי ‘וולפסון’:“זכור לי מקרה אלימות קשה שהתרחש אצלנו. איש שהיה לו חשבון עם מחלקה אחרת, אבל הוא בדיוק ביקר במחלקת נשים, והחליט להיכנס לשם עם מברג. למזלנו, הרופא שהיה שם לא נפגע. עמדנו על העמדה לדין של הפוגע, אך הוא קיבל קנס של 200 שקלים. אין ספק שזה הרתיע אותו מלחזור על המעשה. מובן שקיימת אזלת יד של מערכת האכיפה, ובמקרה הזה גם, לעניות דעתי, פסיקה לא מידתית של מערכת המשפט, והדברים צריכים להשתנות.
אנחנו נפגשים פעם אחר פעם באלימות כנגד עובדי מערכת הבריאות ועובדי ציבור. אנחנו הרבה פעמים מכילים וסופגים ומבינים, אבל בשלב מסוים אנחנו צריכים להתחיל לשים את הדגש על כיצד להתנהל בציבור. לא להכיל את המעשים. ברור לגמרי שאם כבאי מגיע לחלץ משפחה מבית בוער, לא סביר שהיושבים בבית יתקפו אותו. למה סביר לתקוף רופא או אחות שמטפלים בך ובבני המשפחה?”.
ענת כהן, יו”ר ועד האחיות ב’וולפסון’:“זו לא רק האלימות המילולית, אלא מה קורה לאחות או לרופא לאחר שהם מותקפים. המחלקה בעצם לא מתפקדת ואף אחד לא נותן את דעתו על כך. אנחנו קוראים לשר הבריאות ולשרת המשפטים: הנושא הזה חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של מובילי המדיניות. אני יושבת ביחד עם יו”ר ועד הרופאים שלנו בוועדת אלימות ורואה שכל התיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור. זה מרתיח אותנו. צריך לתבוע באופן אישי את התוקפים, ולראות לאן זה יוביל”.
רוזי גרינשפן, יו”ר ועד האחיות בדימוס ב’וולפסון’:“לא יתכן שנעבוד בתנאים כאלה. אנחנו מטפלים באנשים ולא יתכן שנרגיש שאנו נמצאים כל הזמן בשדה הקרב. לא די בכך. אנחנו גם עובדים בתת תנאים בשל מחסור בתקציבים. יש לקום ולדרוש שחלק גדול מהכסף יילך לבניית ושיפוץ בתי חולים”.
